תאמינו או לא, אבל לפני עשר שנים בהיותי משוחרר טרי מצה"ל הצטרפתי לכוחות צוות הבידור במלון קיסר בים המלח!
תפקידו של צוות הבידור, למי שלא יודע, הוא לבדר את האורחים! כך מצאתי את עצמי מפזז ברחבת הריקודים, לבוש בתחפושות משונות על הבמה ומרוח על הרצפה במרכז ערימת ילדים גדולה... מי אמר שאי אפשר לגוון את החיים... אבל הסיפור הוא לא עלי, אלא על מנהל הצוות שהיה לנו - אשר.
אשר היה פצצת אנרגיה מהלכת (ורצה וקופצת!). הוא היה אחראי על חמישה אנשי צוות הבידור (כולל אותי כמובן) והיה המנוע של כולנו. בחזרות להצגות בשעות הקטנות של הלילה, בבוקר כשקמנו עייפים והיה עלינו לצחוק ולשחק עם האורחים - אשר היה מקור האנרגיה שלנו. 'אנחנו תותחים', 'תן להם בראש', 'בואו נרים את הרחבה' ו'בואו נדליק את המלון' - אימרות כאלה ואחרות היינו שומעים מפיו במשך כל היום והן היו כמו כדור אנרגיה שנשלח אלינו באותו הרגע. כמובן שזה לא היה רק מה שיצא מפיו אלא כל ההוויה שלו - אדם אנרגטי, קופצני, מעניין, שמח, מתלהב ומלא תשוקה לחיים ולמקום בו הוא נמצא. איזה כיף להיות במחיצת אדם כזה!
סיפור אחד זכור לי במיוחד: שעת צהריים, אני הולך עם אשר בלובי המלון כשלשמאלנו קבוצת אורחים (כ 15 איש) יושבים על השטיח במעגל ואחד מהם אוחז דרבוקה בידו. לפתע אשר פותח לעברם בריצה! בזינוק מעל ראשו של אחד החברים הוא קופץ למרכז המעגל, מתחיל לשיר שיר במרוקאית, רוקד ומוחא כפיים. לאחר חצי שנייה של הלם מוחלט כל חברי הקבוצה הצטרפו לשירה ולמחיאות הכפיים, החבר עם הדרבוקה תופף בקולי קולות וחבר אחר שלף דרבוקה נוספת לחגיגה המרוקאית! ואז, לאחר דקה ובשלהי המסיבה שרק התחילה, אשר קפץ החוצה בחזרה, בא לכיווני והמשיך את ההליכה איתי לצידו השני של הלובי. בלי לומר להם שלום, בלי שיגידו לו כל הכבוד ובלי לסכם לי את מה שזה עתה ראיתי. מבחינתו הכל היה טבעי - לקפוץ פנימה, להתפוצץ מאנרגיה, להדליק את כולם, להשאיר אנרגיות טובות ואז לצאת ולהמשיך הלאה. מיותר לציין שהמסיבה המרוקאית עם הדרבוקות והשירים המשיכה עוד הרבה אחרי שעזבנו את המקום...
אסכם זאת כך: להיכנס - להתפוצץ - להשאיר - לצאת.
פצצת אנרגיה מהלכת שכל מי שבא איתה במגע מקבל אנרגיה שנשארת איתו לאורך זמן.
אז למי מכם שנמשך לסיפור על אשר והיה רוצה להפיץ אנרגיה כזו בעצמו, הנה שני כיווני מחשבה עליהם ניתן לחשוב לחוד ובמקביל:
הכיוון הראשון - ביני לבין עצמי - עד כמה אני מרגיש אנרגטי? האם אני אנרגטי ברוב שעות היממה? או לחילופין האם האנרגיה שלי חלשה (עקב סיבות נפשיות כגון מחשבות מטרידות או עקב סיבות רפואיות כמו אנמיה למשל). כמובן שלאדם המוטרד מבעיות שונות יהיה קשה יותר לשלוט באנרגיה שלו ולהביא אותה לעוצמות גבוהות. להגברת אנרגיה, עבור 'הטרודים' שבינינו, תדרש עבודה עצמית לטובת 'ניקוי' המחשבות והכנסת יותר רוגע לחיים. בשורה התחתונה- עד שלא נהיה אנרגטיים בעצמנו יהיה לנו קשה יותר לתת אנרגיה ולהשפיע על אחרים (אך זה עדיין אפשרי).
הכיוון השני - הסתכלות עצמית - כיצד אני נראה בחברה? איך אני משאיר אנשים כשאני הולך? הספר הנבואה השמיימית מדבר על תשומת הלב לאנרגיה הזו - אנרגיה העוברת בין אנשים. יש אנשים שהם לוקחי אנרגיה ויש כאלה שנותנים.
אדם שלוקח אנרגיה משאיר את האחר חלש, בעוד הוא מחזק את עצמו.
אדם שנותן אנרגיה מחזק את האחר (ורק מרגיש טוב יותר עם עצמו).
אז האם אתם לוקחי אנרגיה או נותני אנרגיה?? מה אתם תורמים לסביבה?
הסתכלו מי הוא האדם האחרון שפגשתם היום וכיצד השארתם אותו כשהלכתם?
