צלצול פעמונים, 2 בצהריים, סיביליה - ספרד. אני יושב למרגלות הקתדרלה וצופה ברחובות המתרוקנים מאדם לטובת הסייסטה היומית. בכיכר שלפני, התחומה בבתים צבעוניים, עומדת מזרקה יפיפיה. ביני לבינה עוברת כרכרה רתומה לסוסה.
200 מטר מזרחה מכאן נטבחו 4,000 יהודים עם תחילת האינקוויזיציה. גם הספרדים עשו לנו בלגאן.
פאולו קואלו בספרו "לבדבפסגה" מתאר היטב כיצד אדם מכובד במעמדו, משכיל ומוכשר, יוצא למשימת נקם באשתו לשעבר. הוא הורג אנשים חפים מפשע כשבידיו טיעונים המצדדים בכל מעשיו.
לצערי בני האדם מסוגלים להכל - גם להרוג. אנו פועלים מתוך ערכים, אך לעיתים פירמידת הערכים שלנו מתעצבת כך שהרג הינו דבר ראוי ואף רצוי.
בטיול אני פוגש אנשים מכל העולם. אני מדבר עם גרמנים על העבר ועם טורקים על ההווה. אני מחפש איזה איראני עם ראסטות כדי לקשקש איתו קצת, אבל לא מוצא.
אני מאמין שבכולנו שוכנת האהבה. גם מתחת לרוע, לקרירות ולמרירות שוכן לו לב קטן, עטוף בנפש עדינה שכל מאווייה הינם חום, מגע, ליטוף וקרבה. אהבה. הצורך לאהוב ולהיות נאהב הוא צורך בסיסי של נפשנו הקטנה - כל שהיא רוצה הוא לצוף בשלווה בזרם אנרגיית האהבה. היא יודעת שבעולם כולו לא קיים כוח חזק יותר מכוחה של האהבה. כשצורך בסיסי אינו מתמלא, האדם אינו יציב בתוכו ונתון להשפעות חיצוניות. כשאין לו לאדם אהבה, במקום לצאת לחפשה הוא עלול ללכת בדרכים אחרות - כאן השפעת החברה בה אנו חיים הינה גבוהה ביותר.
אני מאחל לעולם שלנו תרבות של אהבה. לדבר על אהבה, לייחל לה ולבקשה לפני כל רצון אחר. אני מאמין שכמו שלמדנו כיצד לתת לגופנו מים ואוכל, כך נוכל ללמוד גם להשקות אותו באהבה ולהזרימה ממנו החוצה, אל העולם, בחזרה.
אל לנו ללכת בדרכים אחרות מלבד דרך האהבה.
אין בעולם כוח חזק מכוחה של האהבה.
עלינו לחנך לאהבה. האהבה שוכנת בתוכנו. יש לנו את היכולת לאהוב ולהיות נאהבים.
אני מאחל אהבה לכל בני האדם ובמיוחד לאלה שמעולם לא הרגישו בחיקה. אני מאחל לכולנו להתקרב לנפשנו ולעטוף אותה בחיבוק חם ונעים. חיבוק אמיתי. חיבוק עם אהבה.
